פסק-דין בתיק ב"ל 46377-03-11

1.         זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 31.1.11 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער 9.75% נכות מיום 1.11.09 (להלן: ההחלטה).

2.         טענות המערער:

2.1        לעניין הצלקת - המערערת ציינה בפני הוועדה כי הצלקת גורמת לה לכאבים בפרט בחורף ובזמן הליכה ממושכת וקביעת הוועדה כי מבנה הצלקת לא מסביר כאבים אין לה כל בסיס ולא מהווה הנמקה אם חילופי מזג אוויר יש בהם או אין בהם כדי להשפיע על הצלקת. כמו כן, קביעת הוועדה כי צלקת באורך 6.5 אינה מכוערת אינה מתיישבת עם העובדה כי המערערת נאלצת ללכת עם נעליים סגורות כל ימות השנה.

2.2        לעניין תקנה 15 - שכרה של מערער נפגע ב-51%, כיום עובדת המערערת בעבודה פקידותית לאחר שפוטרה מעבודתה זו עקב פציעתה בעוד בעת הפציעה עבדה כמנהלת מכירות שטח ושכרה הורכב גם מפרמיות. הוועדה בפרוטוקול עצמו מציינת בהגדרת תפקידה של המערערת כי זו היתה סוכנת נסיעות אינה מתייחסת לשאלה האם לתפקיד זה היתה יכולה המערערת לחזור.

3.         טענות המשיב:

3.1        עפ"י פסק הדין מכוחו התכנסה הוועדה היה עליה לעשות 2 דברים: האחד - לקבוע אם הצלקת מכאיבה ומכערת. השני - לשקול שוב עמדתה לעניין הפעלת תקנה 15 לאור טענת המערערת כי מקצועה היה כרוך בניידות. הוועדה מילאה אחר הוראות פסה"ד. בסעיף 23 לפרוטוקול מציינת הוועדה כי אחוזי הנכות שנקבעו למערערת 5% בגין הגבלה מאוד מאוד קלה בקרסול ו-5% נכות נוספים בגין פטרת בשתי הרגליים אינה גורמת לפגיעה בניידות ועל כן אין מניעה רפואית לחזרתה לעבודה.

3.2        הוועדה התבקשה לבחון האם יש ממש בטענת המערערת להגבלה בניידות והשפעתה על מקצועה משקבעה הוועדה שאין כל הגבלה בניידות עם כל המשמעות של המקצוע.

דיון והכרעה:

4.         השאלה להכרעה במקרה שבפנינו היא האם מילאה הוועדה אחר ההוראות המפורשות שבפסק הדין.

            הלכה פסוקה היא כי:

            " משהוחזר עניינו/ה של המערער/ת לוועדה, עם הוראות, יהיה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין" (דב"ע נ"ה/29-01, מנחם פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160, בעמ' 162).

5.         הוועדה, במקרה דנן, התכנסה בעקבות הסכמת הצדדים לה ניתן תוקף של פסק הדין על ידי כב' הרשמת דרוקר ביום 28.12.2010 בו נקבע כי הוסכם להחזיר עניינה של המערערת לוועדה באותו הרכב על מנת שתדון בשני נושאים:

            " הוועדה תקבע אם למערערת צלקות מכוערות ומכאיבות לאור טענתה כי הצלקת מכאיבה. ...

הוועדה תשקול שוב קביעתה בנושא הפעלת תקנה 15 בהתייחס לטענת המערערת כי מקצועה היה כרוך בניידות רבה ומשזו נפגעה, נפגעה גם יכולת ההשתכרות שלה...".

6.         מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי היא אכן מילאה אחר הוראות פסק הדין.           

7.         במסגרת ישיבתה מיום ה- 31.1.11 שמעה הוועדה את תלונות המערערת (סעיף 20 לפרוטוקול), אשר ציינה כי נשארה עם הגבלה בהליכה, פוטרה מעבודתה, לא מסוגלת לעשות מכירות בעבודתה כפקידה ולעבור בין מפעלים, אין לה רכב צמוד, חלה ירידה בהכנסותיה והצלקת מפריעה לה. עקב כך אינה הולכת על עקבים וכי המסמרים משגעים אותה בחורף מכאבים.

8.         הוועדה ביצעה למערערת בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה כי היא עיינה בפסק הדין והקשיבה למערערת וכי:

            " הצלקת אינה מכערת ואינה גורמת לכיווץ או להגבלה כלשהי ולפי המבנה שלה אינה מסבירה כאבים. לציין כי במישוש לא היתה רגישה. ...

לעניין תקנה 15 הוועדה התבקשה לשקול שוב את קביעתה בהתייחס לטענת המערערת מקצועה כרוך בניידות רבה ומשזו נפגעה נפגעה גם יכולת ההשתכרות שלה. הוועדה בדיעה שנכותה כפי שבאה לידי ביטוי הן בבדיקה הקלינית והן באחוזי נכותה אינה כרוכה בפגיעה בניידות ולדעת הוועדה אין סיבה רפואית למניעת חזרתה למקצועה ועבודתה". (ההדגשה הוספה א.ק)